הקהל שלך הוא לא המוצר
חסות שוכרת את הקהל שלך.
המותג משלם כי האנשים שלך צופים, וכמה מהם יש זה המחיר.
UGC היא עסקה אחרת.
המותג משלם על חומר גלם, מפרסם אותו בחשבון שלו, ושם מאחוריו את תקציב הפרסום שלו.
העוקבים שלך לא נכנסים לתמונה בכלל.
בגלל זה אנשים נכנסים לעבודה הזאת בלי שום דבר בערוצים של עצמם.
וכדאי לזכור את זה בכל מסך בעמוד שלך.
תיק עבודות שבנוי סביב מספר עוקבים עונה על שאלה שאף אחד לא שאל.
העבודה למעלה, וכל פריט עם שם
מי שסורק את העמוד שלך מחפש דבר אחד: האם העבודה של האדם הזה נראית כמו משהו שאנחנו יכולים לפרסם.
אז הסרטונים הולכים מעל ההקדמה, מעל הביוגרפיה ומעל כל השאר.
אף אחד לא גולל מעבר לפסקה עליך כדי לגלות אם אתה יודע לצלם.
יש כאן מלכודת שכולם נופלים בה.
הסרטונים שלך יושבים בטיקטוק של המותג ובאינסטגרם של המותג, לא בערוץ שלך.
אז פיד שמושך מההעלאות שלך עצמך מציג קופסה ריקה.
תמונות סטילס שמקשרות לפוסט האמיתי עושות את העבודה במקום.
נותנים שם לכל אחד.
המותג, המוצר, הפורמט, ומה הסרטון היה צריך לעשות.
“טיפוח, אנבוקסינג של 30 שניות, טיקטוק” אומר לזר יותר מקיר שלם של קטעים בלי שמות.
שלושה או ארבעה פריטים חזקים מנצחים עשרים בינוניים.
כל מי שמגייס מחפש סיבה להפסיק לחפש, וסרטון חמישי חלש הוא סיבה להמשיך.
שורת הלוגואים
מותגים שוכרים אנשים שמותגים אחרים כבר שכרו.
שורה קצרה של לוגואים עושה בעמוד הזה יותר מכל מה שתוכל לכתוב על עצמך.
אם עוד אין לך אף אחד, לא מזייפים ולא משאירים חור במקום שבו הם היו אמורים להיות.
מכינים שניים-שלושה פריטים למוצרים שאתה באמת משתמש בהם, ומסמנים אותם כעבודת תרגול.
כולם בתחום יודעים מה זה פריט הדגמה, ולאף אחד זה לא מפריע.
להיתפס מרמז על לקוח שלא היה לך זה סיפור אחר לגמרי.
העמוד שמשיג לך עבודה הוא דווקא המשעמם
איפשהו באתר שלך חייב להיות עמוד שאומר מה אתה מספק וכמה עולה להשתמש בזה.
זה הדבר הכי פחות כיפי לכתוב.
זו גם הסיבה שמותג שולח לך מייל במקום לגלול הלאה.
קודם כול מה מקבלים, במספרים פשוטים:
- כמה סרטונים, וכמה זמן כל אחד.
- כמה סבבי תיקונים כלולים.
- אם מקבלים את העריכה הסופית, את חומר הגלם, או את שניהם.
- כמה זמן זה לוקח לך, מהבריף ועד המסירה.
זכויות שימוש הן החלק שאף אחד לא מסביר
כאן יוצרים חדשים מפסידים כסף, והם מפסידים אותו דווקא בזה שהם לא אומרים כלום.
אם העמוד שלך שותק בנושא השימוש, מותג יניח בהיגיון גמור שהוא יכול להריץ את הסרטון שלך בכל מקום שירצה, כמה זמן שירצה.
ההנחה הזאת שווה פי כמה ממה שגבית.
התחום מחלק את זה לכמה מקרים פשוטים, והם מתומחרים כאחוז על גבי המחיר הבסיסי שלך ולא כעבודות נפרדות:
- Organic - פרסום אורגני. הם מפרסמים בפיד שלהם. הזול ביותר, ובדרך כלל מניחים שהוא כלול.
- Paid - פרסום ממומן. הם מריצים את זה כמודעה, וזה נמכר לפי חלון זמן - שלושים, שישים או תשעים יום הן האפשרויות הרגילות.
- Whitelisting - הרצה מהשם שלך. המודעה רצה מהחשבון שלך ולא משלהם, אז היא שואלת גם את השם שלך ולא רק את העבודה. תמיד שורה נפרדת.
- Perpetual - שימוש לתמיד. הם שומרים את זה לצמיתות, וזה מתומחר כמכפלה של כל מה שמעל, כי זה בדיוק מה שזה.
האחוזים זזים, והם זזים לפי מדינה, אז כדאי לקרוא מדריך מחירים עדכני לפני שמדפיסים מספר.
מה שלא זז זו הצורה: מחיר בסיס, ואז שורה לכל דרך שבה הם מתכוונים להשתמש בזה.
שמים את הצורה הזאת בעמוד שלך ולעולם לא תהיה לך השיחה המביכה חצי שנה אחר כך.
לעשות שיהיה קל להגיד כן
טופס יצירת קשר בעמוד מנצח את “שלחו לי הודעה”.
מישהו בסוכנות עם חמישה עשר יוצרים לתדרך לא הולך לפתוח אינסטגרם כדי להשיג אותך.
מבקשים את המוצר, את התאריך ואת סוג השימוש שהם רוצים, וחצי מהמייל כבר ענוי לפני שהוא מגיע.
אומרים גם מה אתה צריך מהם.
מי שולח את המוצר.
מי מאשר את העריכה.
זה החיכוך שמותג בודק בשקט, ולהיות ברור לגביו נקרא כמו ניסיון.