מה קורה כשמשאירים אותו ריק
אינסטגרם ופייסבוק משלימים את החסר בניחוש משלהם: רשימה של דברים שהם מזהים בתמונה, כמו אדם וקצת אוכל.
מי שלא רואה את התמונה כמעט לא לומד מזה למה פרסמתם אותה.
ב-X ובבלוסקיי אין שום ניחוש.
בלי המילים שלכם, קורא המסך רק מודיע שיש כאן תמונה, וממשיך הלאה.
איך כותבים טקסט חלופי טוב
כתבו את מה שמישהו היה צריך לדעת אם התמונה לא נטענה.
התחילו במה שגרם לכם לפרסם אותה, ואחר כך הוסיפו את הפרט שחשוב.
- המילה "עוגה" כמעט לא אומרת כלום. התיאור "עוגת שמרים בתבנית מוארכת, חתוכה כך שרואים את שכבות השוקולד בפנים" כבר אומר בשביל מה התמונה.
- דלגו על "תמונה של" ועל "צילום של", כי קורא המסך כבר אומר שזו תמונה.
- אם יש מילים על התמונה, כמו מחיר או השלבים של מתכון, הקלידו אותן. לא פעם הן כל העניין.
- משפט או שניים מספיקים בדרך כלל. הארגון WebAIM, שמלמד נגישות ברשת, אומר שלא פעם כמה מילים עושות את העבודה.
- האשטגים ובדיחות שייכים לכיתוב.
מכל הדברים הקטנים שעושים לפני הפרסום, זה הכי מהיר, בערך עשר שניות,
והוא נותן למי שמשתמש בקורא מסך את אותו פוסט שכולם קיבלו.
איפה נמצאת התיבה בכל אפליקציה
התיבה נמצאת לחיצה או שתיים מהמסך שבו כותבים את הכיתוב.
עדכונים של האפליקציות מזיזים אותה מדי פעם, אז אם אחד השלבים לא מתאים, חפשו את המילה ALT או Accessibility (בעברית: נגישות).
- אינסטגרם: במסך הכיתוב פותחים את Advanced settings, אחר כך את Accessibility ואז את Write alt text. בפוסט שכבר עלה, לוחצים על שלוש הנקודות, אחר כך על Edit ואז על Edit alt text.
- פייסבוק: במחשב, מעבירים את העכבר מעל התמונה בפוסט החדש ולוחצים על Edit, ואז על Alternative text. בפוסט שכבר עלה, פותחים את התמונה ומחפשים בתפריט שלה את Change alt text.
- לינקדאין: אחרי שמוסיפים את התמונה, לוחצים על הכפתור Alt text שעליה, לפני שמפרסמים.
- X: לוחצים על +ALT שעל התמונה. התיבה מקבלת עד 1,000 תווים.
- בלוסקיי: לוחצים על ALT שעל התמונה. האפליקציה מקבלת עד 2,000 תווים.
סרטונים הם סיפור אחר
ברוב האפליקציות אין לסרטון תיבה של טקסט חלופי.
שם את העבודה הזאת עושות הכתוביות, יחד עם שורה ראשונה שאומרת מה רואים בסרטון.